בשביל בין עשבי הים
ספר ובו פואמה של המשוררת דורית ויסמן וציורים שלי,
ההשקה החגיגית התקיימה במאי 2011, בגלריה החללית, תל אביב
עטיפת הספר
קרא/י עוד…
הנה כמה תגובות על הספר: רוני סומק, משורר: דורית ויסמן בדיו צהוב ועודד זידל במכחול כחול צובעים קווי רוחב וקווי אורך רבי- יופי במפה האילמת ששמה מדבר. ד"ר גלעד מאירי, משורר: הספר כיצירה בינתחומית אחת שלמה, פורץ את הגדרות של מוסכמות פואטיות וסגנוניות, אבל הכי חשוב – הוא פשוט ספר שנעים לקרוא אותו. שמעון בוזגלו, משורר: כבר מן השורות הראשונות משרה הספר כולו אווירה נינוחה וקסומה, ומצטיירת דמות של אדם שלא רק משלים עם העולם, אלא יותר מכך – מקבל אותו, את עצמו ואת זולתו בזרועות פתוחות ונבונות; אבל יותר מכל, בזרועות שרות! פרופ' אורי ברנשטיין, משורר: דורית וייסמן היא משוררת מחוננת, עזת נפש וקולה מיוחד בשירה העברית הנכתבת היום. הספר "בשביל בין עשבי הים" הינו ספר לירי מיוחד במינו המהווה תיאור רגע ארץ ישראלי מאוד בנוף הארץ שבו מתוארת הארה הנובעת מהתמזגות חד פעמית בין נוף ונפש. ליאור שטרנברג, משורר: תענוג אמיתי. ספר עדין, בשל, שנוגע בהרבה מאד רבדים.גלעד מאירי
דברים שנאמרו בהשקת “בשביל בין עשבי הים", בגלריה "החללית", תל-אביב, 14.5.11
הפואטיקה של דורית והסגנון של עודד שונים באופן מהותי זה מזה: הפואטיקה של דורית מבקשת לגעת כמעט באופן מוחשי במציאות באמצעים פוסטמודרניסטיים וקרנבליים ואילו הסגנון של עודד מתרחק מהמציאות באמצעות תמהיל מודרניסטי של נאיביות ואקספרסיביות. הודות למפגש הקצוות בין פוסטמודרניזם למודרניזם נוצרה כאן יצירה מרתקת, אשר בה הניגודים בדרך כלל משלימים זה את זה באופן מפתיע ומקורי. ועוד, יתרון גדול של מתח הניגודים הוא בשחרור הציור מאילוסטרטיביות. אני אדגים את מתח הניגודים באמצעות חמש דוגמאות מרכזיות:
קרא/י עוד…
צמד הניגודים המרכזי בספר הוא המתח בין המינורי למאג’ורי. זהו גם הבסיס לשלד האסתטי של הספר, אשר ממנו נובעים רוב מאפייניו האסתטיים. הפואמה היא יצירה ננו-פואטית נראטיבית. זו יצירה המורכבת מעלילה של פרגמנטים קטנים. כשאני הגדרתי את המונח ננו-פואטיקה קבעתי שהשיר הננו-פואטי אורכו הוא עד שש שורות. בפואמה כל בתי השיר לא חורגים מעבר לשש שורות. בניגוד לננו-פואטיקה של הפואמה, הציור הוא מאג’ורי. הציורים מעוצבים באמצעות מרחבי צבע גדולים היוצרים תחושת רחבות.
הדוגמה השניה היא המתח בין שירת הפרטים לציור המרחבים. הפואמה מתמקדת בחיפוש אחר יופיים של הפרטים הקטנים האנושיים והטבעיים ובמפגש ביניהם. ציורי הספר מעוצבים ההפך מהפואמה: אין בהם פרטים והמתבונן נבלע במרחבי הטבע. הציור בכך כאילו מכיל בתוכו את הפרטים הרבים של הפואמה. פועל יוצא של מתח ניגודים זה הוא המתחים בין הדינמי לפאסיבי, ובין הריבוי למיעוט. הפואמה בנויה מריבוי של סיפורים קטנים ולכן היא דינמית ואילו הציורים נעדרי עלילות ויחסית פאסיבים.
הדוגמה השלישית היא המתח בין החי לדומם. הפואמה עסוקה בבני אדם ובבעלי-חיים, אך לעומת זאת, בציורים אין בני אדם ובעלי-חיים.
הדוגמה הרביעית היא המתח בין הומור לרצינות. בפואמה יש אינספור שימושים בהומור דק, מאופק ומדויק, לרוב אירוני ופרודי, למשל, ההומור העצמי בפתיחה: “בְּמָלוֹן חֲמִשָּׁה כּוֹכָבִים/ מִתְבּוֹנֶנֶת בְּגַבִּי/ בֶּן חֲמִשָּׁה עֲשׂוֹרִים./ שְׁנֵי קִפְלֵי שֻׁמָּן/ בְּכָל צַד.” (6).
פתיחת הומוריסטית מעין זו היא הצהרת כוונות קיומית וספרותית כאחד – הדוברת מצהירה שהיא מקבלת את מצבה הקיומי באשר הוא עם חיוך טוב. הקבלה מאפשרת לה לפנות זמן להנאה, לחגיגה ולדיבור חופשי. לעומת זאת, בציורים אין הומור, אלא שהודות לסגנונם הנאיבי נוצר גשר בין המדיומים. בנאיביות, בדומה להומור, יש לעיתים קרובות מימד של רכות והרכות היא זו שיוצרת בספר את הגשר בין השירה לציור.
הדוגמה החמישית עוסקת בשתי דרכים צורניות שונות להתרגע, אשר יוצרות גשר צורני ותכני ייחודי בין המדיומים. כאמור, הפואמה מתארת חוויה תיירותית של חיפוש אחר ריגושים, אך גם אחרי שלווה. הפואמה בנויה ממרווחי שקט רבים. בכל עמוד של הספר יש לפחות שלוש הפסקות גדולות בין בתי הפואמה. זה יוצר מרחב רב של דף לבן, חף מטקסט.
השתיקות הללו מייצרות רוגע. עיצוב השתיקות בציורים נוצר הודות לשילוב בין דיאטת האובייקטים לטבע המדברי. הפסטורלה המדברית בציורים יוצרת אמביאנט, אווירה, שטיחי סאונד פתוחים השואבים את המתבונן לנופים שקטים פנימיים.
השאיפה לרוגע בפואמה, כמו בציור, קיימת לא רק ברמת הצורה, אלא אף ברמת התוכן. למשל, אחרי צלילה הדוברת חולקת עימנו הגיג-דגיג רב משמעי שהיא דלתה מהמצולה: “אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי עוֹלָה מִן הַמַּעֲמַקִּים/ קָשֶׁה לִי לִשְׁמֹעַ דִּבּוּרִים.” (37).
זהו תיאור חווייתי מדויק של אפקט המדיטציה על הנפש. הווה אומר, האפקטים המדטיביים והרגשיים של השירה והציור משתלבים באופן קסום ומפתיע הן ברמת התוכן והן ברמת הצורה וזאת למרות השפות האמנותיות המנוגדות.
לסיכום, הספר כיצירה בינתחומית אחת שלמה, פורץ את הגדרות של מוסכמות פואטיות וסגנוניות,
אבל הכי חשוב – הוא פשוט ספר שנעים לקרוא אותו
דורית ויסמן
דברים שנאמרו בהשקת “בשביל בין עשבי הים", בגלריה "החללית", תל-אביב, 14.5.11
השירה היא עוד עולם, עוד עולם בו אנו יכולים לחיות ולהעשיר את חיינו. וגם הטבע הוא עולם. וכאן, בספר הזה, יש לנו שירה וטבע. ולציור אגיע עוד מעט.
קרא/י עוד…
לכולנו היה איזה חלק בטבע, גדול יותר כשהיינו קטנים. היינו בחצרות, בחורשות, ליד מים, מלים כמו ברוש, נחל, ואדי, אקליפטוס, חוביזה, גל, חלוק אבן, רוגטקה, אופניים, מסע-אופניים, עץ תפוז, חושחש, לימון – מלים אלו מדברות אלינו. אולי התרחקנו ואבדנו קצת בתוך האולמות מוארי-הניאון של הקניונים, בתוך המסדרונות האפלים של הבתים. אבל אפשר לחזור מידי פעם אל מה שעושה לנו טוב, מה שמביא לנו שמחה.
אני חיה בעיר, זה נכון. אין לי חלקת אדמה. אבל מידי פעם חשובה לי “זריקת טבע” לעורקים, שאני דואגת לספק אותה לעצמי. אם זה לאכול סנדויץ’ בחורשה שבתוך העיר, במקום בחדר סגור, אם זה לנסוע בדרך צרה צדדית, בין יערות. ואם זה פיקניק משפחתי בחיק הטבע – זו, אגב, המתנה שאני מבקשת לעצמי ליומולדת שלי כל שנה ממשפחתי.
בטבע שוררת הרמוניה. הטבע רק נמצא שם. ממנו נלמד את אי-ההתגוננות, עקרון ההרמוניה והאהבה. איננו צריכים לעשות דבר, על מנת להשיג הכל. רק להיות שם. מה שדיפאק צ’ופרה קורא: חוק המאמץ המזערי. (מתוך ההצלחה בשבעה חוקים רוחניים)
חוק 4: חוק המאמץ המזערי – עקרון הפעולה המזערית, עקרון אי-ההתנגדות, עקרון ההרמוניה והאהבה. כשאנו לומדים לקח זה מן הטבע, אנו מגשימים את מאווינו בקלות.
“עשה פחות והשג יותר”. אינכם צריכים לעשות דבר, על מנת להשיג הכל. מאמץ מזערי מושקע. כאשר מעשיכם מונעים באהבה, משום שאנרגיית האהבה היא המלכדת את הטבע למקשה אחת.
ובלשונה של המשוררת זלדה:
הייתי פרפר"
שהוא אי-עשיה
שהוא אי-קבע
שהוא מלכות"….
על הקשר שלי לסיני ולים האדום
למי שעוד לא יודע, במסגרת הנח”ל יצאתי לגרעין בקיבוץ “גרופית”, כ-40 ק”מ צפונה מאילת. חברים מגרופית גם הקימו אח”כ את נוויאבה בסיני, או נביעות, וביקרתי ועבדתי שם הרבה. הצבעים של הרי אדום, המשתנים מידי שעה, צבעי הים האדום – עושים לי משהו. שנירקלתי הרבה, הרגשתי במים כדג, נווטתי יפה בין שוניות אלמוגים. ואחרי הרבה שנים, בחופשה, אפשר לומר, מרובעת וממסדית, במלון בסיני, הכל יצא.
על הקשר שלי לעודד ולציור
אני אוהבת כששירה יכולה להיות מוצגת בדרך שונה מאשר קריאה בספר: שירים שלי הולחנו, שירי הוצגו בתערוכה על יחד עם ציוריה של נאוה שגב, בתיאטרון ירושלים, בפורמט גדול על הקיר – הנה כאן הססטינה שלי, גם היא תלויה על הקיר; הופעתי עם שירי בלווית עיבוד של נעם רותם, סיימתי זה עתה לעשות סרט על שירה ובו קוראים שירה בהעשרה ויזואלית, והיה לי חזון להוציא את השיר הזה דווקא בספר, עם ציורים. את הציורים של עודד אהבתי מזמן. אני פניתי לעודד: כשראיתי את הציורים שהוא צייר לפי שירים של שי דותן, ידידי ורעי, התחשק גם לי. ועודד הסכים לקרוא את השיר ולנסות לצייר בהשראתו.
וכאן טמונה סכנה גדולה – לי. מה אעשה אם הציורים לא ימצאו חן בעיני? סוף טוב הכל טוב: כל ציור שעודד צייר והביא לי לראות – אהבתי. דנו קצת בכמות שלהם, בסדר שלהם, בהתאמה שלהם לטקסט, ציור אחד עודד צייר לפי ציור שלי ולי תצלום שצילמתי, אך בדרך כלל לעודד היתה יד חופשית בנושא הזה, ואני שמחה על כך. יש כאן שני מדיומים – שירה וציור – שלכל אחד מהם חיים עצמאיים, אך יחד הם נותנים ערך מוסף. כמו כל זוג טוב.
אז בראש וראשונה אני רוצה להודות לעודד, שאפשר לי להגשים עוד חלום
ולחברי המשוררים שעזרו לי בעריכת הספר: אורי ברנשטיין, ליאור שטרנברג, רחל חלפי ושמעון בוזגלו, לכם, אנשים יקרים, שבאתם היום ושימחתם אותי ולכל מי שהשתתף בערב.
עודד זידל
דברים שנאמרו בערב השקת “בשביל בין עשבי הים", בקפה אברם, ירושלים, 12.6.11
קרא/י עוד…
שמחתי מאד להיות שותף בספר הזה עם דורית.
נגע לליבי ועורר בי הזדהות עמוקה הקטע הפולני/ציוני של חופשה ובטלה תוך ייסורי מצפון קלים. אהבתי את החוצפה וההומור שמאחורי החלטתנו המשותפת להוציא ספר אמן לפואמה שהנושא שלה הוא חופשה בבית מלון.
מאד דיברה אלי הצורה בה נכתבה הפואמה: הפשטות והישירות של הכתיבה ללא מטפורות וללא חריזה. הפואמה מורכבת מרסיסים שכל אחד מהם כמו שיר הייקו קצר מנסה ללכוד רגע. כשעבדתי על הציורים היה לי חשוב שבדומה לפואמה הם יהיו חדים ומתומצתים, שישמרו על האופי המיידי והמתומצת – כמו הייקו בשפת הציור. כל ציור מתאר פיסת מציאות: חדר במלון, סככה בבריכה, דקל, טנדר מזדה, נוף בגבעה הצרפתית, פיסה המתארת זמן ומקום ספציפיים, אך גם משקפת התרחשות פנימית. הספר הוא הפקה עצמאית שלנו. נעזרנו באנשים מקצועיים וטובים אבל לקחנו אחריות מלאה על כל פרט ופרט: העיצוב, העימוד, בחירת הנייר, ההדפסה והכריכה. אני רוצה להודות בהזדמנות חגיגית זו להוצאות הספרים המכובדות שסרבו לנו בנימוס כשפנינו אליהן בהתחלה, בלעדיהן הספר לא היה יוצא כפי שיצא.
ותודה מקרב לב לכל מי שתמך ועזר!
הזמנה להשקה בגלריה החללית, תל אביב
